להיות מנהל זה לא מספיק. כולנו שואפים להיות מנהלים טובים, ואולי אפילו מצוינים.
כולנו רוצים להטביע חותם, שיזכרו אותנו ושידברו עלינו גם אחרי שעזבנו.
כולנו רוצים היות המנהל ההוא שהשפיע על אנשיו.
חלקנו ננסה להיות מנהל שכזה דרך ביצועים מצוינים, חלקנו דרך יחסי אנוש ואחרים ינסו להיות 'המנהלים היצירתיים' או אולי אפילו 'המשוגעים'.
אבל מה באמת זוכרים מאיתנו?

להיות מודל לחיקוי וזכיר

מה גורם לנו להיזכר גם שנים אחרי ככאלו ששינו או אפילו השפיעו על חייהם של העובדים שלנו?
ספרות הניהול מלאה בתיאוריות וטכניקות, בעשה ואל תעשה ועוד ועוד דרכים כדי להיות המנהל ההוא שהשפיע עליי ואני אזכור אותו גם לאחר 20 שנה.
בסדנאות שאנו עושים עם מנהלים בדרגים ומגזרים שונים אנחנו נוהגים לחלק את הנוכחים לקבוצות קטנות ומבקשים מהם לספר על המנהל ההוא שהשפיע עליהם, אותו מנהל שהיווה עבורם מודל לחיקוי, ואולי אפילו שינה משהו במסלול חייהם.
מהקבוצות עולים תיאורים שונים של מנהלים שונים. שונים במגדר, שונים בגיל ובסיטואציות שונות. אבל תמיד מגיעים למשפט אחד שנאמר תמיד בכל סדנה.

"המנהל הזה ראה אותי"

מה זאת אומרת ראה אותי? באיזה הקשר זה נאמר?
פה התשובות שוב סובייקטיביות וטיפה משתנות מהאחד לשני. מכיוון שהביטוי 'המנהל הזה ראה אותי' הוא יותר ביטוי של תחושה מאשר הצגת עובדה. אז למה התכוונו אותם עובדים שזכרו את המנהל ההוא ש'ראה אותם'? אספנו מספר תיאורים או הסברים:

• המנהל הזה הכיר אותי היטב רמה האישית.
• המנהל פיתח אותי מקצועית כמו בן טיפוחיו.
• המנהל דאג לי כל הזמן.
• המנהל היה כמו חבר/ אבא/ אח.
• המנהל נתן לי גיבוי גם שטעיתי.
• המנהל ידע לדרוש ממני/ להעיר לי/לכעוס עליי כשצריך.
• המנהל היווה עבורי מודל לחיקוי.
• הרגשתי שאיכפת לו ממני.

אז למה מתכוונים באמת כשמדברים על "המנהל שרואה אותי"?

הכוונה של כל הדוברים היא כי המנהל מצליח להבין את מה עובר על הדובר.
ומדוע זה חשוב ועושה את ההבדל? חשוב לזכור כי כשאנחנו מגיעים למשרד, לשטח, או לפגישה, אנחנו בהכרח מביאים איתנו שובל ארוך של מחשבות, דאגות וטרדות. המנהל ש'רואה אותי' מבין שיש בי יותר מעובד. כי טוב ככל שאהיה, יש לי עד דברים שמעסיקים אותי ו – "יושבים עליי".

המנהל שרואה אותי אינו מתעלם ממצב רוח ירוד, מפרצוף חמוץ או מירידה בתפקוד. המנהל שרואה יניח שעובר עלי משהו לפני שיחשוב שאני מזלזל או לא מחויב.
המנהל זה ידאג לשאול לשלומי ויתרה מכך יקשיב לתשובה, ואפילו לא יסתפק בתשובה שטחית ומתחמקת.

מעבר לרגישות האנושית, המנהל שרואה אותי, יראה גם את הייחודיות שיש בי, ויעודד אותי למצות את הפוטנציאל הייחודי שאיתר בי. המנהל אף יאיר את הנכסים שהעובד לא היה ער להם. נכסים שייקח בתרמילו לחיים עצמם.
המנהל שרואה יפנה כמה דקות מזמנו לברר מה קורה שם אצלי מאחורי הקלעים.

הוא יודע שעובד אשר נמצא במיטבו חשוב יותר לארגון מעוד ישיבה, ולכן ייתן עדיפות לשיחה אישית, בירור או רק מקום בטוח לפרוק ולקבל מילה טובה ותומכת.

סימון סינק מסביר ואומר ש – "תפקידו של המנהל זה לא להיות אחראי על המשימה והעבודה אלא להיות אחראי על אלו שעובדים"
המנהל שרואה אותי כאדם הוא המנהל שאזכור גם שנים רבות אחרי, כשהוא כבר לא יהיה המנהל שלי.

עדיין קיים/ אהרון בס
אדם צריך מישהו
שיביט עליו
שיביט אלי
כדי שידע שהוא
עדין שם
עדין קיים
ולא הלך לאיבוד
בתוך עצמו.

האם אתם מעוניינים להקנות למנהלים "עדשה" שתאפשר להם לראות את האנשים בארגון?
האם הייתם רוצים להצמיח בארגון מנהלים שהאנשים יזכרו אותם ככאלו שהשפיעו על העובדים?
צרו קשר