בשנת ניטשה פרידריך כתב ”,He who has a why to live can bear almost any how“
1888 בספרו "דמדומי האלילים." משפט קצר זה, שנכתב במסגרת הגותו על כוח הרצון האנושי, הפך לאחד הציטוטים הידועים ביותר בדיון על משמעות החיים. אולם רק במאה העשרים קיבל המשפט עומק קיומי חדש, כאשר ויקטור פרנקל אימץ אותו כעיקרון מרכזי בתורת הלוגותרפיה. תורת הלוגותרפיה נכתבה ע"י פרנקל טרם כניסתו למחנות הריכוז ולמעשה כאסיר במחנות הריכוז הוכיח פרנקל את טענתו כי יכולתו של האדם לשאת סבל וקושי תלויה במידה רבה בתחושת המשמעות והתכלית שהוא מייחס לחייו. פרנקל גם מבחין בין סיכויי הישרדות של אסירים שמצאו משמעות תוך כדי התופת לבין אלו שויתרו למעשה על הרצון לחיות.

המשפט חוזר לתודעתנו שוב דרך העדויות על המפגש המרגש בין אלי שרעבי להירש גולדברג פולין ז"ל. הירש מלמד את אלי את המשפט "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל מעיד מאוחר יותר על הכוחות שהמשפט נותן לו ומאפשר לו ואלי לשאת כמעט כל 'איך"' ליצוק משמעות לסיטואציה.

הבחנה לשונית מעניינת בעברית מסייעת להבהיר את הרעיון במשפט: ההבדל בין ָלָמה לבין ְלָמה. בעוד המילה “ָלָמה” מבטאת חיפוש אחר הסבר/סיבה, מדוע התרחש אירוע מסוים, (מיקוד שליטה חיצוני) או “ָלָמה” זה קרה לי למה דווקא אני (תפיסה קורבנית) . המילה “ְלָמה” מכוונת אל התכלית ואל הכיוון העתידי, שאלה תכליתית המגלמת לקיחת אחריות ונכונות לעשייה, המעבר בין שתי השאלות מסמן שינוי תודעתי עמוק: מהתמקדות בעבר ובנסיבות אל עבר אחריות ובחירה לגבי העתיד.

שינוי תפיסתי זה נוסח באופן נוגע ללב על ידי רונה רמון, שאמרה כי השאלה איננה עוד “למה זה קרה לי,”? אלא “ְלָמה אני ממשיכה מכאן.”?
"השאלה הכי קשה שעלתה מתוך האובדן הזה היתה באמת ָלָמה. ָלָמה זה קרה לי. הרי באמת הייתי בסך הכל בסדר עד עכשיו. אבל תוך כדי הלימודים, שאליהם פניתי בחיפוש אחר תשובות, אני פוגשת במשפט הגאוני של ניטשה: מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך.' המשפט הזה מסתדר לי עם ההחלטה שגמלה בליבי להמשיך הלאה. פשוט הבנתי שהשאלה ָלָמה סוחפת אותי ביגון שאולה. הרי אין תשובה, ולא תהיה, וגם אם תתיימר להיות תשובה, היא לא תנחם כהוא זה. אז אני מחליטה שאני לא הולכת למקום של הָלָמה, ובעזרת קישוטי השפה הנפלאה שלנו פשוט הופכת את המילה ומתחילה לחשוב ְלָמה – מילה שיש בה כבר התכווננות למשהו, גם אם לא יודעים ְלָמה בדיוק."
(מתוך ריאיון שערכה עם רמון חגית רון רבינוביץ' במוסף "שישבת" של ישראל היום)

ניסוח זה מבטא את ליבת הגישה הקיומית: משמעות אינה רק הסבר למה שקרה, אלא בעיקר כיוון למה שנעשה מכאן ואילך.
מכאן עולה שאלה רחבה יותר: מהי למעשה משמעות? כיצד נוצרת תחושת משמעות בחיי האדם? ומדוע, למרות מרכזיותה, נותר המושג עמום ולעיתים אף מעורר אי-נוחות בשיח הציבורי והאינטלקטואלי? והאם העיסוק בסוגיית משמעות שמור רק למצבי קיצון?

משמעות: בין מושג מעורפל למנוע קיומי

למרות מרכזיותו של מושג המשמעות במסורת הפילוסופית והפסיכולוגית, הוא נותר עמום למדי בשיח היומיומי. לעיתים קרובות מופיע המושג בהקשרים של משבר – טראומה, מחלה או אובדן – רגעים שבהם האדם נדרש להתמודד עם שאלות יסוד על קיומו.

אולם ע"פ הלוגותרפיה של פרנקל, משמעות אינה רק מענה למצבי קיצון. היא מנגנון מארגן של החיים עצמם. האדם, לשיטתו, מונע על ידי “הרצון למשמעות” – כוח מניע עמוק המכוון את הבחירות, הערכים והפעולות שלו.

בניגוד לגישות פסיכולוגיות אחרות, שראו באדם יצור המונע בעיקר על ידי חיפוש עונג או כוח, פרנקל טען כי האדם מחפש בראש ובראשונה משמעות.

"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו" (האדם מחפש משמעות)
גישה זו מעבירה את מרכז הכובד מן החיפוש אחר סיפוק אישי אל האחריות האישית כלפי החיים.

בהקשר זה מציעה ד"ר תמי יגורי הבחנה חשובה בין שתי שאלות שונות: השאלה המטפיזית הגדולה- “מהי משמעות החיים”? והשאלה הקיומית-פרקטית “מהי המשמעות בחיי.”? בעוד הראשונה עלולה להוביל לדיון פילוסופי מופשט ולעיתים אף למבוי סתום, השנייה מאפשרת בירור מעשי של ערכים, בחירות וכיווני פעולה.
הסטת המוקד מן השאלה האוניברסלית אל השאלה האישית מאפשרת לעסוק במשמעות באופן יישומי ומוחשי יותר.

משמעותי לעומת משמעות

כדי להבין טוב יותר את מושג המשמעות, חשוב להבחין בין שני מושגים קרובים אך שונים: משמעותי ומשמעות.

משמעותי )Significant( מתייחס לאירוע בעל חשיבות אובייקטיבית, כזה שיש לו השפעה רחבה או השלכות משמעותיות על החיים.
לעומת זאת, משמעות )Meaningful( מתייחסת לחוויה סובייקטיבית של חיבור לערכים ולזהות האישית.

אירוע יכול להיות משמעותי מאוד אך חסר משמעות אישית. למשל, תאונת דרכים היא אירוע משמעותי מבחינה אובייקטיבית, אך היא אינה בהכרח יוצרת תחושת משמעות עבור האדם שחווה אותה.

לעומת זאת, רגע קטן לכאורה – מחווה של חמלה, שיחה עמוקה או פעולה של נתינה – עשוי להיות בעל משמעות עמוקה משום שהוא מבטא ערך מרכזי בחיי האדם.

מכאן שהמשמעות אינה תלויה בגודל האירוע אלא במידת התאמתו לערכים האישיים. המשמעות כאמור אינה רק באירועי שיא אלא שזורה ביום יום שלנו ונוכחת תמיד אם רק נשכיל לזהות אותה ולהיות מודעים לכך.

שלושת נתיבי המשמעות על פי פרנקל

פרנקל הציע שלושה נתיבים מרכזיים שבאמצעותם האדם יכול לגלות משמעות בחייו. נתיבים אלו אינם בלעדיים זה לזה, ולעיתים הם מתקיימים במקביל.

1. חווייתי ערך (Experiential Values)
הנתיב הראשון למשמעות נובע ממה שהאדם מקבל מן העולם: אהבה, טבע, יופי או מפגש אנושי עמוק.
בספרו "האדם מחפש משמעות" מתאר פרנקל כיצד גם בתנאים הקיצוניים של מחנות הריכוז הצליחו אסירים למצוא רגעים של משמעות בהתבוננות בשקיעה או בזיכרון של אדם אהוב (עמ' 73).

אלי שרעבי מספר בספרו "חטוף" (עמ'43) על הרגע שבו הוא עומד עם החוטף שלו מול חלון
פתוח ונושמים את האוויר שמגיע מהים ונהנים מהבריזה, רומי גונן בעדותה (בתוכנית
'עובדה' למראיין בן שני) האמיצה והמצמררת מתארת את אחד מהרגעים הקשים ביותר ואז
תוך כדי התבוננות בחלון הקטן בשירותים מצליחה להבחין בשמים ולהתנתק מהסיטואציה הנוראית שבה היא נמצאת.
החוויה עצמה – גם כאשר אינה משנה את המציאות – עשויה לעורר תחושת ערך עמוקה.
מנקודת מבט זו, משמעות אינה נוצרת רק מפעולה אלא גם מיכולת להתבונן, לחוות, לדמיין ולהיות נוכח.

2. יצירתי ערך (Creative Values)
הנתיב השני למשמעות קשור למה שהאדם נותן לעולם באמצעות עשייה, יצירה ותרומה.
האדם חווה משמעות כאשר הוא מבטא את יכולותיו ותורם לסביבתו. פעולה יצירתית, במובן הרחב של המילה, מאפשרת לאדם להרגיש כי קיומו מותיר חותם בעולם.

בהקשר זה מדגיש ד"ר שמעון אזולאי כי יצירת משמעות דרך עשייה כוללת לרוב שלושה שלבים:

• פעולה יצירתית
• פומביות – חשיפת היצירה למרחב החברתי
• משוב – תגובה של האחרים

שלושת השלבים יחד יוצרים חוויית קומפטנטיות והכרה, המחזקת את תחושת המשמעות. פעולה שאינה נראית ואינה זוכה למשוב עלולה להישאר חסרת הדהוד פנימי.

דוגמא נפוצה נמצא ברשתות החברתית, תמונה יפה שצולמה (היצירה) לא תזכה במשמעות לפני הפרסום בפוסט (פומביות) וגם אז המשמעות תמושש במלואה אל מול קבלת פידבק בדמות LIKE או אפילו עוצמתי יותר מזה פעולת שיתוף ,SHARE (משוב.)
דוגמא נוספת טבח המבשל ויוצר מכישרונו מנה טעימה (או שלא) לא יזכה למשמעות אם לא יגיש את המנה ולמעשה יגשים את המשמעות רק כאשר יקבל משוב (גם שלילי) מהסועדים. להבדיל דמיינו טבח אשר מגיש מנה לשולחן (יצירה + פומביות) ואף אחד לא נוגע או מתייחס למנה.

יש לחדד שלאנשים מסוימים ייתכן ויספיק תהליך פנימי ליצירת משמעות. כלומר ביצוע יצירה של האדם ובשיח פנימי "להגיש" לעצמו ולהצהיר שהיצירה מוכנה (פומביות) ואז ביקורת עצמית, תהליך פנימי שכזה במידה וקרה יכול ליצור משמעות בשיחי פנימי של האדם עם עצמו.

3. גישתי ערך (Attitudinal Values)
הנתיב השלישי מתגלה כאשר האדם ניצב מול מציאות שאינה בשליטתו. גם כאשר אין אפשרות לשנות את הנסיבות, קיימת עדיין האפשרות לבחור עמדה כלפיהן.
פרנקל טען כי בין האירוע לבין התגובה מצוי מרחב של חירות. במרחב זה מתאפשרת בחירה ערכית.
בחירת עמדה אינה הכחשת המציאות אלא הכרעה מוסרית ביחס אליה. האדם עשוי לבחור בעמדה של אחריות, תקווה או חמלה גם כאשר הנסיבות קשות ואינן ניתנות לשינוי. בכך הופכת המשמעות למימוש של חירות אנושית גם מול מגבלות הגורל.

"המנקה מביט בי במבט מאיים. "אתה יורד מיד" הוא מסנן. אני מושך בכתפיים. אין סיכוי שאני יורד לשם. אין סיכוי. המנקה דורך את הנשק ומכוון אליי. "רד מיד," הוא פוקד. אני מביט בו רגע. אני יכול לבחור. או להיכנס למנהרה, או למות. כל הזמן יש בחירה, כל הזמן יש בחירה, כל. הזמן. יש. בחירה. אני יכול לבחור לסיים כאן את חיי כאן ועכשיו, להתנגד עד שהמנקה יירה בי ואני אפול מדמם על רצפת המסגד. אני יכול לבחור בזה. כפי שיכולתי לבחור להתנגד בממ"ד, בבית. עד שהיו יורים בי והורגים אותי. יש הרי מי שעשו בחירה כזו. זו בחירה. גם בתוך מרחב שבו שאתה לגמרי לא בידיים של עצמך, יש לך בחירה. אני רואה את המנקה ובוחר לרדת". (שרעבי, חטוף, עמ' 53).

משמעות ואושר: הבחנה הכרחית

אחת הבעיות המרכזיות בשיח המודרני היא הבלבול בין משמעות לבין אושר.
השיח התרבותי העכשווי נוטה להעמיד את האושר במרכז החיים. אולם אושר הוא לרוב חוויה רגשית רגעית, התלויה בנסיבות חיוביות. משמעות, לעומת זאת, היא תחושה עמוקה ומתמשכת יותר של ערך.

ד"ר שמעון אזולאי מתאר תופעה זו כ “עיוות האושר” – מצב שבו האדם רודף אחר תחושות נעימות במקום אחר חיים בעלי משמעות.
חיים משמעותיים עשויים לכלול מאמץ, מחויבות ולעיתים גם סבל. אך דווקא דרך ההתמודדות עם אתגרים ודרך מימוש ערכים נוצרת תחושת מלאות עמוקה.
משמעות אינה רגש בלבד; היא קשר עקבי בין ערכים לבין פעולה.

זיהוי ערכים כמפתח למשמעות

אם המשמעות קשורה למימוש ערכים, הרי שהשלב הראשון בדרך אליה הוא זיהוי הערכים עצמם.

ערכים אינם צרכים. צרכים, כגון ביטחון או שייכות, קשורים להישרדות ולרווחה בסיסית. ערכים, לעומת זאת, מבטאים את מה שהאדם רואה כראוי ונכון.

מילוי צרכים אינו מבטיח תחושת משמעות. אדם עשוי ליהנות מביטחון כלכלי ומקשרים חברתיים ועדיין לחוש ריקנות אם חייו אינם מבטאים את ערכיו.

ד"ר תמי יגורי מציעה מודל רפלקטיבי לזיהוי ערכים והמשמעות בחיינו באמצעות עיבוד סיפורי חיים. מודל “ארבע השאלות” שלה כולל:

• מה חשוב לי באמת?
• ספר על אירוע שבו הדבר הזה בא לידי ביטוי.
• מדוע האירוע הזה היה משמעותי עבורך?
• איזה ערך מתגלה מתוך הסיפור?

באמצעות זיהוי הערך החוזר בסיפורים אישיים ניתן לנסח משפט משמעות אישי – ביטוי תמציתי לכיוון החיים הנוכחי.
עם זאת חשוב לזכור כי משמעות אינה קבועה. היא דינמית ומשתנה לאורך החיים. שינויי גיל, תפקיד או נסיבות מחייבים לעיתים בחינה מחודשת של הערכים המובילים אותנו.
"משמעות אינה מהות סטטית הממתינה להימצא אי שם במרחב האידאות, אלא מהות חיה, מורכבת ומשתנה. במובן מסוים היא מחפשת את האדם לא פחות משהוא מחפש אותה ומתגלה בדיאלוג דינאמי בינו לבין החיים עצמם והאופן שבו הם "קוראים לו" להיענות לתפקידים שהם מציבים בפניו… אחריות זו אינה מונחלת על ידי הסביבה אלא עולה מתוך מפגשו הייחודי של האדם עם נסיבות חייו". (רוסו-נצר, מעוז ישראל, משמעות מחפשת אדם עמ' )15

מדוע אנו נמנעים משאלת המשמעות?

למרות חשיבותה, שאלת המשמעות מעוררת לעיתים אי-נוחות ואף חשש. ייתכן שהדבר נובע משלוש סיבות מרכזיות:
ראשית, עמימות מושגית. המילה “משמעות” משמשת בהקשרים רבים ושונים, ולעיתים קשה להגדיר אותה באופן מדויק.
שנית, חשש קיומי. שאלות על משמעות החיים עשויות לעורר ספקות, חרדות או תחושת חוסר יציבות.

שלישית, זיהוי מוטעה של המשמעות עם שיח רוחני בלבד. בשל כך נדמה לעיתים כי מדובר בנושא פילוסופי מופשט שאינו רלוונטי לחיי היומיום.

אולם למעשה, המשמעות נוכחת בכל בחירה ובכל פעולה. השאלה אינה האם קיימת משמעות, אלא האם אנו מודעים לה.
לפני סיכום שתי נקודות שחשוב לי לציין פה.

המאמר עוסק בחשיבות העיסוק במשמעות והחיוניות של האדם לחשוב ולדבר משמעות, לצד זה למשמעות עלול להיות גם צד שלילי ומסוכן. כמו כל דבר בחיים הקצנה של המשמעות עלולה להוביל להתנהגות מסוכנת ושלילית. כאשר הערכים אינם באים בכפיפה עם מוסר, אנושיות ונורמות חברתיות אנו פוגשים ראדיקליות מסוכנת. החל מהנאצים דרך טרוריסטים למיניהם ועד לגרטה שלכאורה פועלת למטרה נעלה והפכה להיות קיצונית, פוליטית ואלימה.

ברמה האישית העיסוק במשמעות מהווה עבורי נקודת מבט מסדרת לחיי היומיום שלי. המשמעות, מעבר למישור הפילוסופי, מהווה כלי פרקטי לקביעת סדרי העדיפויות שלי, המשמעות מאפשרת לי לבחור באופן מושכל, מה חשוב לי ומה נכון לי, לפעמים בניגוד לאינסטינקט או לדחפים, ובכך עוזרת לדייק את ההתנהלות שלי. ההסתכלות דרכי המשקפיים של המשמעות אינה פותרת בהכרח את הקשיים והאתגרים (לפעמים להפך, בחירת עפ"י משמעות יכולה להוביל לקושי ומאמץ גדול יותר) אבל מייצרת תחושת שלמות.

נושא נוסף שראוי שיידון בנפרד הינו 'המשמעות ככלי מנהיגותי.' המשמעות, כמו שעוזרת במישור האישי, לדייק ולהניע את עצמי לכיוונים שהנכונים עבורי כך גם משמשת ככלי מנהיגותי עוצמתי. היכולת של מנהיג לרתום את אנשיו דרך מימוש המשמעות שלהם בצוות/קהילה.

סיכום: האחריות למשמעות

העיון במושג המשמעות דרך הגותם של ויקטור פרנקל והוגים עכשוויים מלמד כי משמעות אינה רעיון מופשט השייך לפילוסופיה בלבד, אלא כוח מארגן של החיים עצמם. היא אינה נוצרת בהכרח באירועי שיא, אלא מתהווה במפגש שבין ערכים לבין פעולה: במה שאנו חווים, במה שאנו יוצרים ובאופן שבו אנו בוחרים להגיב למציאות.

בעולם המודרני, המאופיין בשפע אפשרויות אך גם בתחושת עומס ובלבול, קל להיסחף למרדף אחר הצלחות, הישגים או תחושות רגעיות של אושר. אך כפי שמדגישים פרנקל והוגים בני זמננו, משמעות אינה תוצאה של נסיבות בלבד אלא של בחירה מודעת: הבחירה לברר מהם הערכים המנחים אותנו, ולפעול לאורם גם כאשר הדרך מורכבת.

בסופו של דבר, שאלת המשמעות אינה רק שאלה פילוסופית על החיים בכלל, אלא שאלה מעשית שכל אדם מוזמן וצריך לשאול את עצמו:
איזה ערך אני מבקש לממש/ מניע אותי? איזו פעולה שאעשה היום יכולה לבטא אותו?
ייתכן שהצעד הראשון לקראת חיים מלאי משמעות אינו מציאת תשובה סופית לשאלת החיים, אלא עצם הנכונות לעצור לשאול את השאלה ְלָמה – ולפעול לאורה של התשובה.

מה חשוב לי באמת?

ספר על אירוע שבו הדבר הזה בא לידי ביטוי.

מדוע האירוע הזה היה משמעותי עבורך?